הצגה של שחקנית עם בובות



           הדייג ודג הזהב  

כתיבה, עיצוב וביצוע  טל בן בינה       מוסיקה  עמית פוזננסקי 

עיבוד מרגש, מחדש ומצחיק לאגדה המוכרת. יוחנן, דייג עני, פוגש בזהבי, דג-זהב עצבני... הפגישה הגורלית מטלטלת את עולמו של יוחנן... במי ובמה יבחר? בעושר או באושר? ביוכבד, אשתו היקרה או בשפרה הפרה?...


 
צילום: עדי מזן

 

 

צילום: נוגה אלגום


הצגה של שחקנית עם בובות

לגיל: 4 – 9  

מספר צופים: עד 150 (מתאים גם לתוך גנים)

זמן המופע: 50 דקות

מפרט טכני: שטח  4X4 מטר, נקודת חשמל. תאורה והגברה כלולים.

פוסטרים צבעוניים: יש

דפי יצירה: בהחלט!

ההצגה הופקה בסיוע קרן רבינוביץ. מאושרת על ידי סל תרבות ארצי ותרבות לישראל. 


הועלתה בין היתר בפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים בחיפה 2010, בפסטיבל חנוכה בתיאטרון גבעתיים 2008, בפסטיבל הבובות הבינלאומי בחולון 2004.


וכך כתב מי שאהב:

 

  מדהים, אמנות לשמה! מצליחה בכשרון רב להעביר את חשיבותו של האושר מול החומרנות. ההצגה לא מתיילדת, שובת לב ומעבירה     בצורה אינטיליגנטית – בגובה עיני המתבונן ולפי יכולת הקליטה שלו – את מוסר ההשכל. הוקסמנו!

שרה ומיכל מידן, אזור



"טל בן בינה כתבה עיבוד מחורז בקפידה ושנון מאד לאגדה הידועה על הדייג ואשתו החמדנית. כבר בפתיחה היא ממקמת את הסיפור כדוגמה למרוץ אחר העושר (לעומת האושר) ובהמשך היא מתיחסת בהומור גם למצב האקולוגי של הים. כל זה נעשה במידה ובאינטליגנציה שמעשירים מאד את הסיפור הבסיסי... טל בן בינה מספרת ומפעילה את הבובות בחן רב. נראה כי האביזרים והבובות עשויים בקפידה רבה, לא פחות מהטקסט העשיר"

גלית לוי "הורים וילדים" נובמבר 2003

  

"כשאמרתי לשני בני הארבע שאנחנו הולכים להצגה "הדייג ודג הזהב" הכריז אחד מהם בזלזול "כולם מכירים את הסיפור". הוא הרי מכיר את האגדה על הדייג העני שהעלה בחכתו דג זהב...  "אז מה עוד אפשר לחדש?" הוא תהה בקול. התשובה לכך טמונה באופן שבו ההצגה מועברת. היא פשוט מצ-חי-קה!!! הקטנים התפקעו מצחוק בכל פעם שזהבי, דג הזהב העצבני, בלע מים ושיתפו פעולה בשמחה עם השחקנית המוכשרת טל בן-בינה. העיבוד המודרני אינו מקלקל את הסיפור המקורי ומוסיף משאלות משלו: אנשי בטחון במקום שומרי המלכה, חניה למכונית ועוד. אבל לא רק התוכן, הבובות בהצגה גדולות יחסית ומעוצבות בטוב טעם, כך שאפילו יוכבד, אשתו המכוערת של הדייג, נראית פתאום יפה.

למראה הילדים המאושרים חשבתי לעצמי בקול שהיה שווה להגיע ולו רק כדי שהם ילמדו שהחלפת האדרת משפרת את הגברת."

יעל גרינשפון "להיות משפחה" אוקטובר 2003

 

 

תמר אברמוביץ | 8:10 | 7.1.2013 מהאתר: "גיבור תרבות"

שעת אושר! 

שירה נכדתי ואני, בכובע של מבקרות הבית להצגות ילדים של "גיבור תרבות", מרבות לפקוד תיאטראות. שירה אומנם "רק" בת ארבע אבל כבר עם כמות הצגות מכובדות וחוש ביקורת מפותח אפילו לאולמות התיאטרון ולתנאים שלהם. עבור שירה גם הכניסה לתיאטרון גבעתיים התגלתה כ"מזמינה" בזכות התערוכות המתחלפות שיוצרת אוירה נעימה ושונה מהיכלים גדולים וכמובן אוסף הבובות המרשים מהעולםאבל המבואה והמבוא להצגה היו רק המשחק המקדים והקצפת לדובדבן האמיתי בצורת "הדייג ודג הזהב" הצגה צנועה של שחקנית אחת בשם טל בן בינה, בובות, תפאורה מינימליסטית ותוצאה ענקית. טל אוהבת ילדים והילדים מחזירים לה אהבה.

בדרכנו להצגה, דיברנו על סיפור ההצגה הכה מוכר ושירה גילתה בקיאות רבה. סבתא, אמרה לי שירה, השחקנית מספרת מאוד יפה את הסיפור של הדייג ודג הזהב והיא גם מצחיקה. צודקת!ובמילים שלי: באמצעות כשרון רב, עיבדה טל בחריזה מדויקת הטבולה בהומור רב במקומות הנכונים בשילוב אינטליגנציה, הצגה מקסימה שבה היא כשחקנית הצליחה להעביר לנו המבוגרים וכמובן לילדים באותה רמה ובאותה שפה (בלי פינוק), את מהות האושר מול העושר. מכונית יפה, דירה יפה, ארמון או כתר על הראש לא הצליחו לגרום לבובה אחת – יוכבד להיות מאושרת. יוכבד ויוחנן, דג הזהב, הפרה, שומרי הבטחון ועוד, דמויות גדולות והן נעשו עם הבעה. ילד שישב מאחורינו שאל בתמימות את אביו, האם יוכבד אמיתית? צודק! העולם שטל בן בינה מייצרת הופך למציאות למשך שעה קלה...

ואם מבקשים מכם לתת משאלה? תביעו אחת: לרכוש כרטיס וללכת להצגה הזו.



הצעות לפעילות בעקבות ההצגה:


 

1.      חידון "הדייג ודג הזהב": מה המקצוע של יוחנן? איזו פשטידה הוא ביקש מהדג? איך קוראים לפרה? איזה פרחים יוכבד מעדיפה? וכו'

 

2.      התיחסות לטקסט המחורז – "משחק החרוזים".

 

3.      אם הילדים מכירים את הסיפור, כדאי אחרי ההצגה לחפש איתם את ההבדלים בינו ובין ההצגה.

 

4.      שיחה – מה חשוב יותר, להיות עשירים או להיות מאושרים? מה אנחנו הכי רוצים בעולם? אם נפגוש דג זהב מה נבקש ממנו? (כסף זו לא תשובה טובה – כסף בשביל מה?) לפעמים נורא מתחשק לנו משהו יקר וההורים אומרים שאי אפשר. איך אנחנו מגיבים? למה אנחנו מגיבים כך? אולי אפשר במקום להיות עצובים לעשות משהו שישפר לנו את המצב רוח? נחשוב יחד על דברים כיפיים שלא עולים כסף: לשחק על הדשא, לשמוע סיפור, לצייר, להתקשר לסבתא, לבקר חבר וכו'

 

5.      צביעת דף יצירה -  "המשאלה שלי..." (ותחשבו טוב-טוב, מה באמת יעשה אתכם מאושרים?!)

 

 

 

 

ĉ
Tal ben bina,
25 בפבר׳ 2012, 13:19
Comments